החלטה בתיק בש"א 3297/05

לפניי בקשה לדחיית התביעה העיקרית על הסף מחמת התיישנות, וכן בקשה חלופית לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילת תביעה.

הרקע להליך

1.         מדובר בקרקע שהיא בגדר מקרקעין לא מוסדרים, ועדיין נמצאת בהליכי הסדר.

ההסדר החל עוד לפני מלחמת ששת הימים והמשיך לאחר 1967, עת הועבר לישראל לוח הזכויות הירדני. על פי לוח הזכויות, בעלי הקרקע הנדונה התחלפו, חלקם לפי 1967 כדלקמן:

בשנת 1964 הועברו 16/120 חלקים משוכרי לאבראהים עיסא מטרי ובשנת 1965 הועברו 1/3 חלקים מג'יימס לשוכרי.

לאחר ההעברות הנ"ל, בעלי הזכויות בקרקע הינם:

שוכרי אבראהים צאלח -          104/120

אבראהים עיסא מטרי -           16/120

בשנת 1972 בוצעה העברה של הזכויות בקרקע משוכרי אברהים צאלח ומאברהים עיסא מטרי לפטריארך הארמני. הקרקע נרשמה על שמו של הפטריארך הארמני כמופיע בלוח הזכויות שצורף לבש"א 3297/06.

בשנת 1994 נמכרו הזכויות בקרקע במכירה פומבית בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב מהפטריארך לעות'מאן חלאק ולסיף אדין עבדאללה נאצר אלדין. הקרקע נרשמה על שמם כמופיע בלוח הזכויות.

בשנת 1995 נמכרו הזכויות על ידי חלאק וסיף אדין למבקשת - אזהר חברה לפיתוח נכסים בע"מ. הקרקע נרשמה על שמה בלוח הזכויות.

אין מחלוקת, כי לוח הזכויות בנוגע לקרקע פורסם עוד לפני שנת 1967 ואומץ על ידי פקיד ההסדר הישראלי לאחר שנה זו. (כעולה מתעודת עובד הציבור, וזאת מכוח תקנה 19 לתקנות הסדרי משפט ומינהל, כמפורט בסעיף 4 לתעודת עובד הציבור).

אין גם מחלוקת, כי במהלך השנים תועדו על גבי אותו לוח זכויות, בהתאם לדין, כל ההעברות (שנת 1972, שנת 1994, שנת 1995) ואין גם מחלוקת כי הקרקע רשומה כיום בלוח הזכויות על שם המבקשת.

התובעים טוענים כי תובעת 1 רכשה את הקרקע ביום 17.5.98 מנתבע 1, והחלה לבצע עבודות חפירה, והקימה בניין בן שתי קומות. התובעים טוענים כי הם זכאים להרשם כבעלי הזכויות שקנו את הקרקע בתום לב ובתמורה. לפיכך, עותרים הם לרישומה של הקרקע על שמם.

טענות המבקשת

2.         במקרקעין בלתי מוסדרים תקופת ההתיישנות הינה 15 שנה, וכי אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על ידי הזכאי או חליפו.

הואיל ולוח הזכויות הראשון שפורסם בנוגע למקרקעין נשוא התובענה הינו מיום 25.8.72, כמפורט בכתב ההגנה של פקיד ההסדר שהוגש בתיק זה, והואיל והתובעים לא עשו דבר עד שנת 2005, עת הגישו תביעה זו בעניין הרישום, הרי שהתביעה התיישנה, גם אם תתקבל הטענה שהרישום בלוח הזכויות נעשה בשנת 1980.

לתובעים נותרה אפוא, זכות אובליגטורית כנגד מי שמכר להם את הקרקע, וגם אז יש לבחון את שאלת ההתיישנות.

העדר העילה נובע ראשית, מטעמים טכניים כגון אי מסירת כתובת וזיהוי. שנית, אין קורלציה בין הבעלים המקורי לבין התובעים. כן לא הוגש תצהיר מטעם התובעים.